ארוחת בוקר – חווית משתמש יפנית – 1 שלמות מול 0 חדשנות
חתיכות המלפפון הכבוש הונחו בצורה מושלמת האחד על השני, 2 מלפפונים קטנים שכובים בתוך כלי קרמיקה מעוטר, לצד אסופה של רצועות ג'ינג'ר ורודות.
בשאר המגש סודרו בשלמות עוד 10 מצגים שיחד היוו את ארוחת הבוקר היפנית המסורתית שחיכתה לנו, בדיוק בשעה שבה קבענו להגיע למסעדה בריוקאן המסורתי שבלב האלפים היפנים.
כשאתה ביפן, אתה לא רוצה לאחר, להתעלם או לפספס אף חווית משתמש יפנית ואת התרבות המאלפת של העיצוב והאסתטיקה, הגובלים בשלמות. באחת מארוחות הבוקר הבנתי את ההתנגשות בין שתי העולמות, ההתנגשות שבין שלמות מול חדשנות.
מצגים קטנים של שלמות בחסות השף, וגם מנהג שכיח של 'בשל לעצמך את המנה'
תנועה יפנית במרחב מתקשרת עם הצד הדומיננטי במוח?
ברוב המקומות ביפן יש להיצמד לצד שמאל, אולי זה לא במקרה גם הצד של המוח האחראי על הלוגיקה, המדעים והמתמטיקה.
היפנים, אשר לתרבותם נחשפתי באמת רק כאשר תכננתי עם זוגתי להגשים את חלומה ולבקר בארץ השמש העולה, הם עם לוגי ומדעי להפליא.
מלבד יכולתם לקחת משהו טוב ולהפוך אותו למושלם מבחינה תפעולית וחווייתית, הם גם יודעים להשתמש בצד הימני של מוחם, ואולי סגנון הכתיבה שלהם, הקנג'י, מבטא בצורה מטפורית את השילוב של היפנים בין לוגיקה לאמנות.
כך או כך, סדר התנועה של היפנים במציאות הפיזית שלהם, בין אם על הכביש במקומות נידחים או בין אם בתחנת הרכבת שינג'וקו בטוקיו (העמוסה ביותר בעולם, בה עוברים מדי יום כ-3.5 מיליון אנשים), לימד אותי כיצד אפשר לקיים חווית משתמש אולטימטיבית מושלמת בשוטטות הפיזית במרחב, תוך כדי שמירה קוסמית על המרחב האישי של כל אדם.
בפעם הבאה שאתם בטוקיו, או מוצאים עצמכם מעוניינים להבין איך לשנע ביעילות המון בני אדם, תראו איך היפנים מתניידים, ותעתיקו.
למה מכוון התנועה בעבודות הכביש קד לי קידה?
דוגמה נוספת לחוויית משתמש יפנית במרחב התנועה היפנית, אך הפעם מזווית שונה.
מכווין התנועה הראשון שנתקלתי בו, לאחר ששכרנו רכב ביפן [דרך אגב, יש להם מחליפי אורות אוטומטיים מאור רגיל לאור דרך בכל הדגמים, גרם לי להשתהות, תרתי משמע].
השלטים, גם אם לא היו באנגלית, כבר היו ברורים, וגם שלל האורות המהבהבים בכביש אותתו לי על אירוע קרב ובא, אך היה זה מכווין התנועה המבוגר, אשר הניף דגל צבוע באדום במחווה אבירית, וסימן לי לעצור, שלימד אותי משהו.
לאחר שווידא מול המכווין בצד השני של הכביש, כי אפשר לעבור, קד לי מכווין התנועה קידה עמוקה, החליף את צדו של הדגל בידיו לצבע הלבן, וסימן לי לסוע באביריות וברצינות תהומית.
ככה זה ביפן, כל עובד במדינה, בין אם מכווין תנועה, מוכר כרטיסים ברכבת, זבנית במאפייה או ראש הממשלה, כולם לבושי מדים ייעודיים, וכולם מתייחסים לעבודתם בצורה הרצינית והמכבדת ביותר שראיתי.
אם אתם רוצים לראות כיצד עובדים מתייחסים בכבוד לעבודתם, ומרגישים מכובדים וחשובים בלי קשר לתפקיד אותו הם מבצעים, הסתכלו על העובדים היפנים, ותבינו.
כמעט לכל העובדים ביפן יש מדים, עזרים שונים וכבוד תהומי לתפקיד אותו הם מבצעים
קידה יפנית למשתמש – מה חושבים המעצבים היפנים במתח שבין שלמות מול חדשנות
הכבוד היפני אינו שמור רק לעובדים ולעבודה, הוא מושרש בכל הרבדים של ההתנהלות היומיומית של העם המיוחד הזה.
כך גם אמונים המעצבים היפניים על כיבוד המשתמשים במוצריהם. הם פועלים ומשחקים כל הזמן במתח בין שלמות מול חדשנות, אך לדעתי, הזניחו מעט את נושא החדשנות לכמה עשרות שנים מהתרבות שלהם.
מהשירותים בשדה התעופה מטוקיו, דרך השירותים הציבוריים בפארק יויוגי ועד לשירותים בריוקאן המסורתי, המעצבים ביפן חושבים יעילות, ניקון ויופי.
אולי כבר גונבה שמועה לאוזניכם על השירותים והאסלות היפניות, אך זה לא ימנע ממני מלהזכיר את חווית המשתמש, עת נפתחות בפניך באופן אוטומטי האסלות היפניות, מחוממות, מזמינות, שוטפות ומעסות
. לא רק ניקון, אוטומציה, חסכון ויופי יש בשירותים ביפן, יש גם מקום מיוחד לתלות את שקיות הקניות ואפילו מקום לאימהות להניח את התינוק שלהם בזמן שהן משתמשות בשירותים.
למעצבים היפנים יש כבוד רב למשתמשים שלהם, מהמקום הפרטי ביותר של האדם ועד למקום הציבורי ביותר. אני חושב שלעיצוב הישראלי יש המון מה ללמוד בנושא.
אם בא לכם שהמעצבים היפנים יכינו עבורכם משהו, אתם רק צריכים לבקר בשוק האוכל של טוקידג'י, מישהו כבר יכין עבורכם שם משהו מיוחד.
אוטומציה כמפתח להפחתת רגש וטעויות – לאן היפנים הולכים?
אוטומציה היא מילת מפתח ביפן, ונראה שמבחינתם, ההליך העיצובי האולטימטיבי מגיע לכדי שיא שהכול עובד באופן אוטומטי ויעיל ומלמעלה מפקח איש שירות לקוחות אדיב שמטפל בחיוך במקרה של בעיה.
אני חושב שחלק מתהליכי האוטומציה מביאים את היפנים גם להתנהגות צרכנית סמי-אוטומטית, כאשר הם נוהים אחר טרנדים באופן כמעט מוחלט.
אפשר לקחת לדוגמה את הטרנד היפני של מכוניות מרובעות:
מבחר הדגמים של הונדה המוצעים למכירה ביפן, שנת 2012 (תמונה מימין/עליונה) אל מול אותה שנה, אותו יצרן – שוק שונה. כאן בתמונה משמאל/תחתונה אפשר לראות את היצע הדגמים היפני הנמכר בארה"ב (רק רכב אחד דומה לקופסה, המינוואן):
מרגע שטרנד העיצוב המרובע החל ביפן, כל יצרניות הרכב היפניות (ויש הרבה כאלה, הונדה, סוזוקי, מזדה, טויוטה, ניסן, מיצובישי, סובארו, איסוזו ועוד) מחזיקות ארסנל של דגמים בצורת קופסה.
קשה לייחס את העובדות שמכוניות מרובעות נראות גדולות יותר, ושמהירויות גבוהות ביפן (מעל 100 קמ"ש) אסורות כגורמים מכריעים לעובדה שמרבית המכוניות היפניות נראות כמו קופסאות נוסעות.
לעניות דעתי, העובדה שהיפנים מתנהגים בצורה די עדרית, ועומדים בתורים אחד אחרי השני (לא משנה כל כך למה יש תור ולמה כולם מחכים), נראית ברורה גם בהרגלי הצריכה היפניים, שטרנד תופס ביפן, הוא תופס חזק. אם אתם מרגישים שאתם רוצים עוד דוגמה, נסו לאתר ביפן אשה שאין לה מעיל טרנצ' ארוך בצבע בז'.
יפן VS ישראל – שלמות אל מול חדשנות
למרות ובגלל האוטומציה, האסתטיקה, הלוגיקה והאמנות, ליפנים יש בעיה אמתית של חדשנות. היעדר החדשנות היפנית מתבטא במגוון תחומי החיים, כנראה שהם בחרו בראשון מצמד המילים שלמות מול חדשנות.
נראה שליפנים יש את כל המשאבים (מוחשיים ובלתי מוחשיים) להיות חוד החנית של החדשנות בעולם, אך הם למעשה נעדרי-חדשנות בתחומים רבים.
אולי השאיפה לשלמות מביאה את היפנים למחסור בחדשנות ובעשייה, מסתמן שהם לא בדיוק רוצים להמציא את הגלגל, הם רק רוצים שינוע באופן המושלם ביותר שהוא יכול.
תרבות הצריכה היפנית היא מכוונת חדשנות וטכנולוגיה.
היפנים למשל, היו הראשונים בעולם להשתמש באופן מסחרי באינטרנט הסלולרי, כאשר חברת Do-Co-Mo השיקה כבר בשנת 1999 את האינטרנט הסלולרי הראשון בעולם, אשר אחרי שנה וחצי, משך כבר 10 מיליון מנויים (להבדיל אלפי הבדלות, בישראל בשנה זו הושק מכשיר הנוקיה 3210, למי שזוכר).
ברור שהיפנים מכורים לטכנולוגיה, עוד ברור כי היפנים יודעים לייצר טכנולוגיה (ביתם של כמה מהתאגידים החשובים בעול (כמו סוני, נינטנדו, פנסוניק, היטאצ'י, פוג'י, קאנון וניקון, שארפ, טושיבה ועוד), אבל מה שלא ברור הוא מדוע הישראלים לא מבצעים תהליכי מחקר ופיתוח משותפים עם היפנים.
נראה שהיפנים, שהובילו את החדשנות והקדמה לאחר מלחמת העולם השנייה, נטו לקחת פחות ופחות סיכונים בשנים האחרונות, ויצרו תאגידי ענק (בהם קשה להוביל חדשנות), וכעת הם מנסים לגשר על הפער הזה.
הזדמנות ופוטנציאל עסקי
עם המדיניות העסקית הנכונה וכמה עסקאות משמעותיות, יכול להגיע היום בו הפער השלילי במאזן התשלומים בין ישראל ליפן (יבוא של 1.3 מיליארד דולר וייצוא של 700 מיליון דולר, 2015).
משרד הכלכלה והתעשייה והגורמים היפניים המקבילים, כבר החלו בהידוק הקשרים העסקיים בין המדינות, ואני מקווה שנוכל להיעזר בשלמות היפנית במוצרים החדשניים שלנו, והם בתורם יוכלו להתחדש בטכנולוגיה הישראלית החדשנית בעולם.
אחד המנהלים הבכירים ביותר ב-WeWork אמר לי לא מזמן בפגישה כי הוא ביקר במתחם של מייקרים ביפן (מייקרספייס), פסגת החדשנות והכלים הטכנולוגיים המשתרעת על בניין שלם בטוקיו.
אך להפתעתו, הוא הבחין כי בחצי קומה ב-WeWork ת"א יש יותר סטארטאפים בזמן נתון מאשר כל כמות הסטארטאפים השנתית שמגיעה לעבוד במעבדה היפנית.
בקרוב, גם בתל אביב תהיה מעבדה חדשנית לטכנולוגיה שהיא State of the art, אנו מקווים לארח כמה יפנים ולהדק את שיתופי הפעולה העסקיים.
עד אז יש הרבה שאנחנו יכולים ללמוד מהם, אני למדתי המון ואני שואף ללמוד עליהם עוד, ולמרות שמעכשיו אני רוכש כבוד עילאי למוצרים שהם Made in Japan, אני עדיין חושב שהדרך הישראלית בה -Done is better than perfect, נותנת הרבה כבוד למוצרים כחול לבן.
