השינוי התחיל עם שיחת טלפון בערב קר. מסוג הטריגרים שאתה לא באמת מבין שהם טריגרים כשהם מזדמנים לך, מלווה בהודעה קצרה שקדמה לנושא, הכל התחיל ונגמר בתוך כמה שניות – ביצעתי את המעבר לסטארטאפ ועברתי מעיסוק במספרים לעסיוק בעץ.
אייל (חבר מהמילואים): "קייסר, אני צריך רואה חשבון"
עידן: "אבל אני לא רואה חשבון אמיתי, מה אתה בדיוק צריך?"
אייל: "יש לי רעיון לסטארטאפ המהיר בהיסטוריה"
עידן: "ויש גם מיליון סטארטאפים ששייכים להיסטוריה, אבל בוא נעשה ישיבה השבוע ונדבר"
מה שהייתי צריך זה משהו שיוציא אותי מאזור הנוחות שלי – וכך בדיוק הגיעה ההזדמנות לעשות את המעבר לסטארטאפ.
כשהיקום שולח לך סימנים
קיבלתי את רישיון רואה החשבון לאחר סיום ההתמחות, במחלקה הכלכלית של PWC קסלמן, הפועלת כחלק מתעשייה המקדשת על"ע (עבודה לשם עבודה, עוד נחזור לזה). במחלקה הכלכלית קיבלתי כלים מדהימים של מקצועיות פיננסית ואנליטית.
התעסקתי בעיקר בהערכות שווי, בכתיבה והצגה של תכניות אסטרגטיות ופיננסיות ובפיתוח עסקי בעולם הסטארטאפים, אני מרגיש תשוקה אדירה וסקרנות של ילד כשאני מבצע מחקרי שוק ותוכניות עסקיות, לכן אני ממשיך להעניק שירותים לאחרים כחלק מהייעוד שלי.
כחלק מקבוצת ייעוץ ענקית, עסקתי במגוון פרויקטים ועם מגוון של מומחים וחברות. אני חייב המון לחלק התעסוקתי הזה שבחיי, אבל החיים סימנו לי שאני צריך משהו שישחרר אותי מאחיזת מסלול ה'שכיר הישראלי'.
ה-OECD לא משקר שהוא אומר שאנחנו עובדים הכי קשה במערב. כעבור כשנתיים ובזמן כתיבת שורות אלו (אוק' 2016), מצאתי את עצמי במהלכו של שינוי מרגש.
*תמונה של הנישה של אייל*. [ישיבה ראשונה אצל אייל בחדר, רמת גן, דצמבר 2014].
אייל: "קייסר, עברתי עכשיו לדירה הזו ואני כבר חודשיים מחפש שידה שתיכנס לי בנישה של הקיר."
עידן: "אוקיי, לא חשבת על לבנות משהו"
אייל: "לא בעניין. לא מבין כל כך בעצים ונגרות". "בכל מקרה, לא בא לי כל כך לצאת מהבית בשביל זה. לא רק זה, בחיפושיי אחר שידה הגעתי גם לאיקאה, קניתי שם הכל חוץ ממה שהייתי צריך."
עידן (החלק הרציונלי שבי): "איך לא מצאת באיקאה?". "בטוח יש כבר פתרונות באינטרנט שמציעים רהיטים בהתאמה אישית".
היה לנו הכל ולא היה לנו כלום
כעבור כ-3 וחצי חודשים, מצאנו את עצמנו באותו חדר, שלושה אנשים, שהפכו להיות שותפים לחברה חדשה שנוסדה באופן רשמי, שיכורים מהישגים וממעט וויסקי. שלושה וחצי חודשים שטסו לנו, אבל היו עבורנו מסע מטלטל בו אנחנו מנסים לנווט בטריטוריה חדשה לכולנו.
אייל, האיש עם הרעיון (יצירתיות בלתי נגמרת ומוטיבציה של כריסטופר קולומבוס), אני שהגעתי עם ידע פיננסי-מקצועי (בפועל, זו הייתה החברה הראשונה שהקמתי), ונעם שהגיע מרקע טכני והתגלה כאיש חזון מרתק (וגם שימש כבן דוד של אייל).
בארסנל כבר היו לנו כל כך הרבה אלמנטים שחשבנו שאנו זקוקים להם כדי לקנות ב-2018 בית קיט באוסטרליה; שם טוב למוצר, מחקר שוק מקיף ומעמיק, מודל עסקי מבריק, תכנית עסקית כתובה, מטרה בעלת תאריך מוגדר, KPI's, חברה בע"מ, צוות מוכן ליום פקודה והרבה הרבה רוח במפרשים.
הייתה לנו בעיה מרכזית, בעיה איתה אני עדיין מתמודד נכון לכתיבת שורות אלו. יש שיאמרו בפשטות "הם טעו במוצר", ויש שיוסיפו "לא היה להם את הניסיון בהליך עיצוב מוצר פיזי והם טעו כמעט בכל מקום בדרך". כך או כך, נתקענו (ועוד ארחיב על כך).
*תמונה שלנו עובדים על אבטיפוס ועל עצמנו"
מעבר לסטארטאפ הושלם – בהצלחה?
מאז ומתמיד עולם היזמות משך אותי ולמדתי חשבונאות כיוון שאני מאמין שהיא השפה של העסקים, וכדי לדבר עסקים, אני צריך לדעת את השפה. כמו הרוב הדומם, ביליתי שנים בתוך עולם התעסוקה כשכיר, כאשר לפתע, המזל שלי הופיע בדמות מחלוקת תפיסתית בעבודה.
כמו סטארטאפיסטים מתחילים רבים, חשבתי לתומי שאני יכול להפריע לעולם ולכבוש אותו 'אחרי שעות העבודה'. וכמו רוב הסטארטאפיסטים, גם אני שגיתי, הבנתי, ושגיתי שוב. היו אלה ימים בהם עסקתי במהלך עבודתי בשעות היום במחקרים על סטארטאפים ישראלים בכלל, אקסלרטורים וחממות טכנולוגיות בפרט.
במהלך הלילות עבדתי על הסכמי מייסדים, הסכמים עם ספקים, מוצר קורס, עיצובי לוגו ודיונים אינסופיים על כיוון הרוח הנושבת. אין דבר מושך ומעניין יותר בכלכלה הישראלית, מאז שנות האלפיים ובעיקר בין 2014-2016 (לפחות בעיניי), מאשר האקו-סיסטם של ה'סטראטאפ ניישן'.
מסתבר שההנהלה הבכירה במשרד לא חשבה כמוני, ואני מצטט "סצנת הסטארטאפים הישראלית לא מעניינת אותי". כעבור שבוע מהישיבה בה נזרק הציטוט לאוויר, הודעתי לשותף שלי שאני מעוניין לעזוב. ניסיתי לעגל את המרובע, אך ללא הצלחה.
וככה, עם שבריר של וודאות (תכניות ומשאבים לחודשיים הקרובים ולא יותר), נפלטתי מאזור הנוחות שלי והמעבר לסטארטאפ הושלם. "אזור הנוחות הוא אזור יפיפייה, חבל ששום דבר אף פעם לא צומח שם". היופי בציטוטים שנתונים הם לנחלתם של הטיפשים והגאונים באותה מידה. כאשר, הראשונים משתמשים בהם בסיטואציות מגוחכות והאחרונים, בסיטואציות הרות גורל. לכן, אני מרשה לעצמי להשתמש באמרותיהם של אחרים במגוון הזדמנויות.
אז אכן, בפסח 2015 יצאתי מחירות לעבדות, וקיבלתי לידי את הזכות והעול להרכיב את הפאזל בעל אינספור החלקים, פאזל-חיים שבדיוק התחלתי כאשר סיימתי את שהותי באזור הנוחות. אז ככה, בשיחת טלפון מפתיעה מהעבר, העתיד שלי מסר לי שהרומן שלי עם סטארטאפים ועיצוב החל.
*תמונה שלי עם כרטיס עובד גזור, מסורת של סיום התמחות במחלקות הכלכליות בישראל* 
